הכרות

20 טיפות של צבע, אחת בקצה כל אצבע.

פלאשבק:

שנות ה-80, מושבה קטנה ודי מוזנחת, נערה מתבגרת עם הרבה יותר חן מה שהיא מאמינה שיש לה, מגירה מלאה בקלטות עם שירים שהוקלטו מהרדיו (בטייפ דאבל-קאסט משוכלל כמובן) ועל השידה 10-15 בקבוקונים צבעוניים. ורוד בהיר, שקוף, פנינה, פוקסיה, ורוד בזוקה... וגם כתום, תכלת, שחור ובז'.

ועל הציפורניים (הארוכות למדי) מגוון הצבעים בא לידי ביטוי בנקודות, פסים, כתמים, שכבות וכו'.

צבעי לק לציפורניים תמיד היו עוד דרך להיות יצירתית, קצת מיוחדת וגם קצת "מעוררת מחלוקת". הצבעים על קצות האצבעות שלי תמיד מעט יותר מפתיעים מהתדמית הכללית שלי. תמיד יש את המבט המעט תמה הזה: "עלייך לא הייתי מאמינה..."

בשנות ה-80 המבחר לא היה גדול, הטכניקות היו בסיסיות ביותר וגם הטעם שלי עוד התפתח.

שנים אחר כך עוד עברתי תקופות של "חזרה לטבע" (בלי לק בכלל) או תקופות של הזנחה פושעת וטיפוח מוגזם לחלופין. עם הזמן הדברים התאזנו... היום טיפוח הציפורניים הוא חלק מהנה וקבוע בשגרת הטיפוח.


היום אני לא בוחלת בשום צבע כמעט, ונצנצים ממיסים אותי לגמרי. לא סנובית ומקבלת באהבה גם לקים זולים "פושטיים" שקונים בדוכנים בקניונים ב-5 ש"ח לאחד, העיקר שהצבע מעניין...

אני פותחת את הבלוג כדי לשתף בתוצאות המוצלחות יותר והמוצלחות פחות, וכדי להתחיל להעיז עוד קצת - לנסות טכניקות חדשות ואביזרים חדשים.

שלום, אני ענבל, בת 37. מעצבת גרפית במקצועי, וחובבת צבעים בהגדרתי.

מושיטה לך יד ללחיצה... שימו לב לציפורניים:

לק הבסיס הוא של Olive Gold, צבע מס' 815.


הוא היה הרבה יותר מדי ורוד-סבתאי עבורי, וחשקתי בסגול מנצנץ.





טיפטפתי לו בערך 1/3 בקבוק של לק סגול ישן של חברת קרליין שנראה עליי זוועה (מס' 226) והתקבל הסגול-מנצנץ עדין ומיוחד.

כיוון שחובבת בלינג-בלינג אנוכי, הוספתי גם שכבה של לק שקוף עם נצנצים ורדרדים, של LIFE (מס' 216). אני אוהבת את הנצנצים האלו, כי יש להם גוונים הולוגרמיים מקסימים.









אוקיי, זה מכסה לנו 10 טיפות צבע... מה עם 10 הנותרות?


על צפורניי הרגליים שלי מתנוסס לו צבע סגול-חציל מטלי, מס' 317 של שיק.